החלטה בתיק מ"ת 56738-12-12

1.        בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.        כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בחבורה, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: " החוק").

3.        על-פי המתואר בכתב האישום שדדו המשיב ואחר, עת היו בגילופין, קטין תוך כדי שליפת סכין אל מול פניו.

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

5.        ביום 7.1.13 הסכים ב"כ המשיב לקיומן של תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר והוריתי על קבלת תסקיר אודות המשיב.

6.        ביום 27.1.13 התקבל תסקיר שירות המבחן (להלן: " התסקיר") אשר בחן את אישיותו של המשיב ואת רמת המסוכנות הנשקפת ממנו. להערכת קצינת המבחן אין ביכולתה של חלופה ביתית, אשר לא נבחנה, לאיין את מסוכנותו של המשיב לעומת זאת, התבקשה דחיה של כחודש ימים לצורך בחינת הליך טיפולי ולצורך בחינת מידת רצינותו של המשיב.

7.        נוכח בקשת שירות המבחן והסכמת הצדדים הוריתי על קבלת תסקיר משלים בעניינו של המשיב אשר יבחן חלופה במסגרת סגורה (להלן: " התסקיר המשלים").

8.        ביום 26.2.12 התקבל התסקיר המשלים אשר ציין כי המשיב אמנם לא התחיל בתהליך גמילה אך הביע נזקקות לעזרה וביקש את עזרתו של שירות המבחן במציאת חלופה בקהילה סגורה אשר תסייע לו להיגמל מהתמכרותו לאלכוהול.

9.        בהתאם לאמור המליץ שירות המבחן על יציאתו של המשיב לראיון בקהילה הטיפולית "אלפתאם" (להלן: " החלופה הסגורה") בטייבה ביום 07.03.12.

10.   ב"כ המבקשת התנגד לשליחת המשיב לראיון קבלה למסגרת טיפולית בטענה כי המשיב אינו עומד בקריטריונים אשר נקבעו בפסיקה לשליחה לגמילה כבר בשלב המעצר.

11.   ב"כ המשיב הפנה לרישומו הפלילי העשיר של המשיב, אשר חלק מן העבירות המופיעות בו בוצעו עת שהה במשיב במעון פתוח, ולניסיונות בריחתו מן המעון הסגור בו שהה בעבר.

12.   בהמשך, עמד על המוטיבציה של המשיב אשר באה לידי ביטוי אך ורק באמצעות פנייתו הטלפונית לקצינת המבחן וציין כי המשיב לא ביצע בפועל פעולה המעידה על רצינות כוונותיו.

13.   לסיכום הדגיש את מסוכנותו של המשיב, את החוסר בגורמי תמיכה, את סמיכותה של העבירה הקודמת בגינה הורשע ואת רצונו המקורי של המשיב להשתחרר לחלופה ביתית ופנייתו לאפשרות הטיפולית רק כברירת מחדל כגורמים נוספים המעידים על סיכויי ההצלחה הנמוכים של הליך הגמילה.

14.   ב"כ המשיב ציין את השינוי אשר חל בעמדתו של המשיב ביחס להליך גמילה והפנה לתסקיר הראשון אשר עמד על סירובו של המשיב בעבר אל מול רצונו העכשווי.

15.   ב"כ המשיב הדגיש כי המשיב חפץ בפתיחת "דף חדש" וכראיה לכך הפנה לנטישתו את אורח החיים העברייני ולאירוסיו עם בחירת ליבו.

16.   לשיטתו, הנתונים הנזכרים לעיל יחד עם חלקו המינורי, לדבריו, בעובדות כתב האישום ורצינותה של החלופה הסגורה המוצעת מגבירים את סיכויי גמילה ומטים את הכף לטובת שליחתו לראיון אשר ייבחן את התאמתו לחלופת הגמילה.

17.   בדרך כלל מקומו של הטיפול במוסד הגמילה הוא בסופו של ההליך, בשלב גזירת הדין וריצוי העונש, ולא בשלב המעצר. יחד עם זאת, לכלל האמור קיימים חריגים אשר רוכזו בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' אשר סויסה (להלן: " עניין סויסה").

18.   בית המשפט עמד על כך כי מקרה בו יישקל שחרור לחלופה טיפולית הוא זה אשר יתקיימו בו למצער שניים מתוך שלושת המבחנים הבאים:

" א . כאשר הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר .